לידר -ניהול ופיתוח בע"מ נ' שרבט ואח'

החלטה

מונחת בפני בקשתו של מר שרבט מלכיאל (להלן: "החייב"), לביטול צו כינוס מותנה שניתן כנגדו לטובת חברת לידר ניהול ופיתוח בע"מ (להלן: "הנושה"). זאת, חרף העובדה כי מדובר בפסק-דין שניתן במעמד הצדדים, בהתאם ולפי הסכמה אליה הגיעו. לשיטת החייב, מעיון בפסק-הבורר עולה כי עומדות לו שתי טענות קיזוז, ואי לכך אין הוא חב לנושה מאומה.

עניין לנו בבקשה לביטול פסק-דין אשר ניתן בהסכמה, ומהותו מתן צו כינוס מותנה לחייב, כנגדו הוצא פסק-בורר.

נוכח האמור לעיל, משניתן פסק-דין שכזה, הרי כדי לגבור הן על עקרון סופיות הדיון ומעשה בי-דין והן על האלמנט של ההסכמה החוזית שמאחורי פסק-הדין, על מבקש הביטול להוכיח, לכל הפחות, כי ארע דבר-מה לאחר מעשה אשר משנה לחלוטין את התמונה, ואשר לא היה לאל ידו לגלותו קודם לכן. וודאי וודאי, ש"מיחזור" של טענה אשר הועלתה בשלב קודם, אין ביכולתה להביא לבטלות למפרע של החלטה שיפוטית, בוודאי לא כזו שניתנה עקב הסכמה שבין הצדדים.
עיון בטענות החייב, מבקש הביטול עצמו מלמד, לצערי, כי "לא מיני ולא מקצתי"; כל שהוא טוען הינו, כי עקב אמירה של בית המשפט במהלך הדיון, לפיה היכולת ליתן צו כינוס נובעת מקביעת הבורר כי לא ניתן לבצע קיזוז, חזר בא-כוחו למשרד ועיין פעם נוספת בדברי הבורר, ומצא כי לדעתו הבורר אכן התיר קיזוז; ומכאן הבקשה.

עניין לנו בחומר שהיה גלוי וידוע לצדדים עוד בטרם הדיון בפני, קל וחומר בפני שהגיעו להסכמה.

מה התחדש, אם כן, דווקא לאחר שכבר ניתן פסק-דין? שהרי, הבורר כתב מה שכתב עוד קודם לכן, והדברים נלמדים במפורש אף מטענות המבקש עצמו. די בכך, למעשה, כדי לדחות את הבקשה לביטול פסק-דין על הסף, באשר לא ניתן – וודאי לא לאחר פסק-דין שניתן בהסכמה כאשר החייב עצמו מיוצג – לשוב ולבצע "מקצה שיפורים" בטענות הנוגעות למסמכים הקשורים לסכסוך בין הצדדים, שהיה בסיס לבקשה ולהסכמה ביניהם.

זאת ועוד; בנסיבות המקרה, צודקים המשיבה ובאת-כוחו של כונס הנכסים הרשמי, בטענתם כי אף לגופו של עניין, ספק גדול אם בטיעוני החייב יש ממש.

זאת, באשר חלקו של פסק-הבורר העוסק בסכסוך אודות המגרש בהוד-השרון, שהוא-הוא מהווה בסיס לבקשת הכינוס, קובע בלשון מפורשת כי התשלום יעשה ללא תנאי או תלות בחלקיה האחרים של הבוררות. די בכך, למעשה, כדי לחרוץ את דינה של טענת הקיזוז אותה מנסה החייב "להחיות" כל כך מאוחר.

זאת ואף זאת; גם אם אלך לשיטת כונס הנכסים הרשמי, ואתייחס לפסק-הבורר הסופי שניתן בדיעבד כבסיס ליחסים בין הצדדים, הרי שחוב המשיבה כלפי החייב, קטן בהרבה מהחוב שחב החייב למבקשת, ואי לכך, אף ביצוע קיזוז לא יועיל לו, ולא יאפשר לו לטעון כי אין הוא חייב למבקשת מאומה. אבהיר, להסרת ספק, כי בית משפט זה אינו משמש ערכאת ערעור על פסק הבורר, ואף לו הייתי משתכנעת כי הבורר שגה באיסור הקיזוז או בכל פרט אחר בהחלטתו, הרי שלא היה לאל-ידי להתערב בה או לשנותה.

אי לכך, הבקשה נדחית.
בנסיבות המקרה, ישא החייב בהוצאות המבקשת ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 10,000 ₪, אשר יצטרפו לסך החוב שהוא חב לה.

ניתנה היום, א' אדר תשע"ג, 11 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: